חריש נ' סמדר ארועים בע"מ ואח'

החלטה

1.לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית לבית משפט זה.

2.התובעת היא בעלת מחצית המקרקעין הנמצאים ברחוב לויד ג'ורג' 4 בירושלים, הידועים כגוש 30011, חלקה 33 (להלן- חלקה 33) אשר עליהם ניצב קולנוע "סמדר" (להלן- הקולנוע).

כנטען בכתב התביעה, מחציתם השנייה של המקרקעין רשומה על שמה של אחייניתה של התובעת , הגב' אליה צ'צ'יק, מכוח ירושה.

3.ביום 20.3.2011 אישר כב' השופט שמעוני את הסכם המכר אשר מכוחו רכשה התובעת את מלוא הזכויות של אחייניתה בחלקה 33.

4.לטענת התובעת בכתב התביעה, מיום הקמתו חורג מתחם הקולנוע מחלקה 33 ותופס חלק מחלקה גובלת (להלן – חלקה 20).

לדבריה, מתחם הקולנוע מצוי בעיקרו בחלקה 33 ואילו המבואה לבית הקולנוע, בית הקפה המצוי באותה המבואה, חדר ההקרנה, וחדרי השירותים של בית הקולנוע (להלן – החלקים הנלווים) מצויים בחלקה 20.

5.בתביעה שלפנינו מבוקשים שני סעדים:

א.פסק דין הצהרתי לפיו התובעת רכשה זיקת הנאה שעניינה שימוש בחלקה 20 לטובת בית הקולנוע שבחלקה 33, לרבות ובפרט שימוש בחלקים הנלווים שבחלקה 20, וכי התובעת זכאית לרשום זיקת הנאה זו בלשכת רישום המקרקעין.

ב.צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעות ו/או מי מטעמן למנוע ו/או להפריע בכל דרך לחזקה ושימוש הבלעדיים של התובעת ו/או מי מטעמה בחלקים הנלווים שבחלקה 20.

6.הנתבעות מבקשות, כאמור, סילוק התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית לבית משפט זה.

לטענתן, מדובר בתובענה שהסעד המבוקש בה הינו סעד מובהק במקרקעין הנוגע לזכות קניינית במקרקעין, אשר לפי הוראות סעיפים 40 ו-51 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984 (להלן- חוק בתי המשפט), הסמכות הבלעדית לדון בה מסורה לבית המשפט המחוזי.

7.לטענת התובעת, המתנגדת לבקשה, התביעה עוסקת בשאלה למי שייכת זכות השימוש והחזקה במובלעת של הקולנוע הממוקמת בחלקה 20 ( החלקים הנלווים), ולפי סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט - הסמכות בתובענה כזו מסורה לבית משפט השלום.

לדבריה, המבחן לקביעת סמכותו העניינית של בית המשפט הוא מבחן הסעד וכאשר בכתב תביעה אחד מבוקשים שני סעדים, שכל אחד מהם הוא בתחום סמכותו של בית משפט אחר, יש לקבוע את הסמכות המתאימה לפי הסעד העיקרי.

לטענת התובעת, הסעד העיקרי במקרה דנן הוא קביעת זכות השימוש והחזקה בחלקה 20 ואילו הסעד לרישום הזכות הינו סעד משני, ומשכך - נתונה הסמכות לבית משפט השלום.

8.לאחר עיון בטענות הצדדים ובפסיקה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל לאחר שמצאתי כי הסמכות העניינית לדון בתובענה זו נתונה לבית המשפט המחוזי.

9.אכן, כפי שטענה התובעת, המבחן לקביעת סמכותו העניינית של בית המשפט הוא מבחן הסעד ולא מבחן העילה (ע"א 22/77 טובי ואח' נ' רפאלי ואח', פ"ד לא(3), 561), כאשר הסעד הקובע לעניין זה הוא הסעד המהותי המבוקש ולא הניסוח הפורמאלי שבעל הדין בחר להתנסח בו או סדר הבאת הסעדים בכתב התביעה.

10.בענייננו, הגם שמבוקש בכתב התביעה מתן צו מניעה קבוע - בסופו של יום, זהו נדבך בלבד לסעד של מתן פסק הדין ההצהרתי אשר יתיר לתובעת, למעשה, לבצע שינוי ברישום הנכס וברי כי סעד כזה הינו סעד מהותי ביותר ולא ניתן להגדירו כסעד משני וטפל שניתן לדון בו כבשאלה שבגררא.

11.מכאן, שעל פי מבחן הסעד, הבקשה להצהרה על הזכות לזיקת ההנאה ניצבת במוקד התביעה ולא ניתן להגדירה כטפלה לבקשה לשימוש בחלקה 20.

12.אשר למהותה של זיקת ההנאה - פסקי דין רבים נכתבו בעניין זה , ומהם עולה כי הצהרה על קיומה של זיקת הנאה נכנסת תחת הגדרת "תביעה אחרת הנוגעת למקרקעין" ולא תחת הגדרת "תביעה בדבר חזקה או שימוש במקרקעין" לפי סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט (ת"א 239/93 עזר ואל' נ' גולדבליט ואח', פ"מ תשנ"ה (2), 163 (1995)).